פרשת וארא / הכרת הטוב
פרשת וארא / הכרת הטוב
כאשר משה מגיע אל פרעה ומבקש ממנו בשם ה' "שלח את עמי ויחוגו לי במדבר" – פרעה מקשיח את לבו ומתכחש אל בוראו: "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". כתגובה ה' מביא על פרעה והמצרים עשר מכות, כשאחת המטרות העיקריות בהן היא להוכיח שיש בורא לעולם, השליט על הטבע ועל חוקיו וברצונו אף משנה אותם, בהשגחה פרטית למען היטיב לעמו ישראל.
המנבא את דבר ה' והמוציא לפועל את המכות ואת תהליך הגאולה הוא משה. משה מלא בהכרת ה' ובהכרת הטוב. חז"ל מספרים לנו על מכות מצרים שכל אימת שצריך להכות במשהו שעזר למשה רבינו במהלך חייו, משה לא רוצה להיות כפוי טובה ו"לירוק לבאר שממנה שתה" ונותן לאהרון לעשות זאת. כך כשצריך להכות ביאור שהציל אותו ממוות בעודו תינוק, במכת דם, וכך כשצריך להכות על העפר שכיסה את המצרי שהרג משה, במכות צפרדע וכינים. משה רבינו ניחן ברמת רגישות כזו של הכרת הטוב כך שאפילו לדומם הוא מכיר טובה. הכרת הטוב שכזו, נובעת מכך שהאדם לא רואה את עצמו במרכז ולא חושב שהכל "מגיע לו" ואז הוא מסוגל להכיר טובה, להוריו, לבן זוגו ובראש ובראשונה לבוראו - למי שיצר אותו.
הרב קוק כותב (בסידור עולת ראי"ה) כי הכרת הטוב זו מידה יסודית לעבודת ה'. מי שרואה בכל דבר את הטוב שנעשה עמו ויודע להודות על האמת ולהודות על כך, ידע גם להכיר טובה לה' ולעבוד אותו מתוך הכרת הטוב ורצון להחזיר טובה כנגד טובה על כל החסד שנעשה עמו.
פרעה, הרואה את עצמו במרכז העולם כאלוהים ואינו מכיר את בוראו, נצרך לקבל מכות המוכיחות לו שיש א-לוהים שבראו. לעומתו, עומד משה רבינו המכיר טובה, מתוך שהוא מכיר את יד ההשגחה הטובה בפועלת בטבע ובמציאות.